כשבדידות אינה פחד/נתן זך

כשבדידות אינה פחד
נולדת שירה 
כשהיד אינה רועדת 
כשהגרון אינו מתכווץ 
למחשבה 
שירה 
כשעננים עבותים 
בחוץ בכחול הנורא 
ואתה שומע את הילדים 
גועים 
במשחקם 
כמו דרך מסכים, ים 
ואינך מתעוות 
אינך כורע אל שרשי רגליך 
לחזק 
ללפות 
כמו שתיל 
(שהרוח לא תפיל) 
אלא יושב וניבט 
בתוהו, בסרק - 
רק 
אז

הסיפור של תמר

היא מתקשרת אליי מבית החולים.

כבר בשיחת הטלפון היא אמרה שהיא בהלם מוחלט מירידת המים (שבוע 34) ,שהיא לא יודעת איך אפשר ללדת עם כל כך הרבה דברים שרצים בראש, רוצים לתת לה פיטוצין והיא בכלל תכננה לידת בית ולא תיכננה לקחת דולה ללידה, ופתאום השינוי הזה כל כך מבהיל וגדול.


ביררתי אם יש לה איך ועל מה לכתוב, והזמנתי אותה לכתוב על פתקים את כל הדברים שעולים עכשיו, את כל הדברים שמתרוצצים לה בראש.

אחרי שהיא כתבה הכל ביקשתי שתראה איך הכי נכון לסדר ולהניח את הפתקים מולה. הצעתי שתבחר פתק אחד, פתק שדורש את תשומת הלב במיוחד. 

 

״הלם״


הצעתי לה לקחת רגע ולהישאר עם תחושת ההלם הזו, לתת לעצמה כמה רגעים להיות בהלם. 
שמעתי את הנשימה שנכנסה. התחילה תנועה פנימית חדשה.
עכשיו היא יכלה לבדוק מול הצוות אם ניתן להמתין מעט עם הפיטוצין.

 

הגעתי, כשברקע ידוע שעוד כמה שעות יתנו פיטוצין והמטרה היא לנסות לייצר צירים. היא עדין מרגישה את ההפתעה וההלם שהכל התחיל, אז העדפתי להתחיל עם עיסוי במטרה פשוט לעשות לה נעים שהיא תוכל להירגע קצת ולנשום.


עכשיו, כשהגוף שלה יותר רגוע ונינוח המשכתי להתמקדות.

אני נפעמת מהקלות שהיא מתחברת פנימה, מהדרך שלה לשים לב לתחושות שעולות מהגוף שלה. עמוד השדרה שלה מבקש את תשומת ליבה, ככל שהיא מתמקדת בו עולה התחושה שעמוד השדרה שלה חזק ויציב. 
אנחנו ממשיכות, החדר מוחשך ושקט והיא יכולה להרגיש שהגוף עדין בעדין בהלם וצריך עוד זמן לעכל את מה שקרה, שלא ידחפו אותו כשהוא לא מוכן,


אני שמה לב שאני אומרת לה הרבה פעמים ״קחי את כל הזמן והמרחב שאת צריכה בשביל...״ ממש חשוב לי שהיא תוכל להרגיש כמה שיותר את המרחב הזה עכשיו.
הצעתי לה לבדוק אם יש משהו שהיא רוצה להגיד לגוף.

״שישחרר כבר״.

חזרתי אחריה והיא מייד מגיבה ״לא, זה לא מדויק... הייתי רוצה להגיד לגוף שביחד נלמד לשחרר...״ אני חוזרת אחרי ומציעה לה לבדוק איך זה מרגיש עכשיו. היא עונה עם דמעות בעיניים ״מרגש״ ונשארת בתחושה עוד.

בהמשך היא מספרת עד כמה הקושי לשחרר מוכר לה מהעבר ומההריון במיוחד, ואיך שזה חלק מהשינוי שהיא עוברת לקראת האמהות.
אני חוזרת הביתה כשיש התחלה של מעט צירים והחלטה של רופאה להמתין עם הפיטוצין. אני רואה שזה לא משנה איך הלידה תתפתח (פיטוצין, קיסרי...) היא כל כך מחוברת לעצמה ושלמה עם מה שקורה.

 

כמה שעות אח"כ יש כבר צירים סדירים והיא יולדת בלידה טבעית בלי שום התערבויות.

 

רונית ויגודסקי
דולה ומלווה נשים בגישת B.O.T באזור חיפה

 052-4550674
 vigodzkey.ronit@gmail.com
לתמוך במרחב שסביבך, בכוחות שבתוכך


כל הנאמר באתר מבוסס על ניסיוני, אין לראות בו המלצה רפואית כלשהי ובכל מקרה מומלץ לפנות לגורם רפואי מוסמך.
אין להעתיק את התכנים ללא רשותי.