top of page

טליה מספרת על הלידה

סיפור הלידה של אביתר- 08.10.11 7:29
 

אני רושמת כשאהוב הקטן יונק עלי...
 

אביתר היה אמור להוולד בזירוז, כמו אח שלו, שגיא.
אבל הפעם, הסכימו שאסחוב עד שבוע 40 ולא 39, אז ממש התאמצתי שיצא באופן טבעי, והצירים יתחילו לפני.

 

זה התחיל עם זירוז בדיקור אצל נאהד ליאון, עם שיאצו אצל שרון קמחי. הרבה סקס, חריף, חצילים, כל מה שאמור לזרז..
ביום חמישי עשיתי את הזירוז עם שרון, והיא אמרה לי שתוך 24 שעות אמור לזוז שם משהו..
חשבתי חיובי כל הזמן. ודיברתי אליו אמרתי לו שאנחנו מחכים לו ורוצים שיצא.

 

בערב יום כיפור, שיש בבוקר, הלכנו כל המשפחה, שביט שגיא ואני לים,
עשיתי הליכה על החול החם למשך חצי שעה והתחלתי להרגיש צירונים קלילים,
אכלנו צהרים אצל הורים שלי, חזרנו הביתה שגיא נרדם ואנחנו בסקס לפוש אחרון... ולישון צהרים כולנו,
המשכתי לנשום, והלכתי לישון, אחהצ הסתובבנו עם שגיא כשנכנס כיפור,
לקראת הערב, העברנו אותו להורים שלי,
אני הולכת לי לאט לאט ומרגישה שמשהו מתפתח וההתרגשות רבה וגדלה.

 

חוזרים הביתה, מתלבטים מה לעשות,
כל הזמן אנחנו בקשר עם רונית הדולה שלנו,
החלטתי ללכת לישון מוקדם יחסית לנסות לאגור כוחות, לא רציתי לבוא עייפה ללידה כמו פעם קודמת.
חצי נרדמת חצי לא מרגישה יותר ויותר את הצירים,
ל הזמן נושמת נשימות של היפנו..(היפנובירתינג)

 

לקראת 23:30 החלטנו להתארגן ולעלות לביח, לפני ביררתי עם ביח כרמל מה המצב שם מבחינת לחץ של יולדות, והן אומרות שיש יולדת אחת J
כבר אנחנו שמחים ומאושרים.

 

מארגנים דברים אחרונים, קובעים עם ההורים של שביט שיבואו אלינו מתי שיתאים להם לחילופי משמרת עם שגיא.

ויוצאים לדרך,
כמו ששביט אמר יוצאים ברגל ימין J

 

שביט הכין שלטים "יולדת באוטו", היינו בלחץ אם יזרקו עלינו אבנים..
נוסעים בכיפור, הנסיעה בקריות עברה בסדר רק למעלה בחורב בחיפה היתה התקהלות שהתחילה קלות גם בזיו..
אבל הקטע המטורף שאחד ראה מה שרשום על השלט והתחיל למחוא כפיים וכולם הצטרפו זה היה פשט קורע!!!
התחלה משעשעת ללידה.

 

הגענו לחדר לידה, קיבלה אותנו אירה, מיילדת לא הכי נעימה אבל לא נוראית,
יש לנו כנראה עניינים עם אירות.. גם ברמבם היתה לנו אירה אחת לא סימפטית.

 

עשיתי מוניטור, היו צירים לא סדירים ואחכ הרופא שבדק אותי, גם צנון לא קטן, ד"ר רופא, אמר שיש לי פתיחה של 1.5 ובמצב רגיל היה שולח אותי הביתה אבל בגלל כיפור הוא ממליץ שנשאר במחלקת הריון בסיכון ובבוקר נראה מה מתפתח, לטענתו אני ממש לא קרובה להתחלת לידה.
 

רונית הגיעה, התלבטנו איתה, הייתי קצת מבאוסה אבל לא התרגשתי מידי,
החלטתי לחשוב חיובי,
החלטנו להשאר בביח, כי לא ידעתי מתי ההורים של שביט יגיעו אלינו או בבוקר או באמצע הלילה לחילופי משמרת – ולא התאים לי להסתובב עם צירים וההורים שלו איתי.

 

רונית נשלחה הביתה לנוח, אני נכנסתי למיטה של היי ריסק בין 2 הריוניות, ושביט הלך לישון באוטו.
שמעתי את הדיסק של היפנו' שוב ושוב, נשמתי עם כל ציר וקיוויתי לטוב,
לא הצלחתי לנוח,
אחרי שעה וחצי קראתי לשביט וביקשתי מוניטור נוסף שהראה צירים סדירים יותר והועברתי לחדר לידה לעוד בדיקה.
המיילדת מזל, שהיא מאוד נחמדה, ראתה שיש לי פתיחה של 3, הציעה חוקן והפעם דווקא החלטתי לזרום.

 

משם עברתי לחדר לידה טבעי בשעה 4:30, גם רונית הגיעה, גם אירה עברה להגיד שלום עם קיראות עידוד אז יש לנו לידה היום..
התאפקתי להגיד לה שפה זה מגרש כדורגל :-P לא צריך להריע..
שמנו מוזיקה הודית נעימה ברקע, והחלטתי להתמקם על המיטה, ב145 מעלות ולנשום,

היתיי מחוברת למוניטור והיה לי נוח,
כל ציר אני נושמת ושביט מדבר איתי ומחזק אותי,
רונית מזכירה לי לנשום שניהם מלטפים אותי ואני מרגישה מאוד נינוחה ושקטה,
בכל ציר לוקחת נשיקות עמוקות ועוברת ככה ציר ציר ברגוע וחיובי.
הסתכלתי על השעון ואמרתי לעצמי בלב עד 8 את יולדת.

 

אחרי שעה וחצי ביקשתי לקרוא למיילדת לבקש לרדת מהמיטה לעשות מקלחת,
היא מחברת אותי שוב למוניטור, ואז מאפשרת לי לרדת למטה למקלחת.
אני ושביט נכנסים לשם, רונית הלכה לאכול, ואנחנו באינטימיות שלנו במקלחת מאוד נעים לי עם המים,
אני נושמת וזזה והמים מקלים.

 

אחרי 15 דקות הרגשתי שאני רוצה לחזור לתנוחה של שכיבה,
התלבשתי בחצאית שלי וגופיה, ביקשתי לבדוק שוב מה המצב של הפתיחה כי הרגשתי התקדמות,
המיילדת בודקת, יש פתיחה של 5.5 מציעה לפקוע מי שפיר שיכול לעזור להתקדמות,
אני מסכימה.
השעה כבר 6:45, אני מרגישה שהצירים נעשים תכופים יותר וכואב,
אפילו לרגע עלו מחשבות מחלישות אולי אני אפסיק עם זה ופשוט אקח אפידורל כי אני מפחדת
והחלטתי שאני מסוגלת ומוקפת באהבה ותמיכה ונמשיך הלאה כי אני רוצה תיקון ויש לי את היכולת.

 

ב7 יש חילופי משמרת, אני מכירה את צוות המיילדות החדש,
אני מתחילה לנהום, משהו חייתי אצלי,

עד עכשיו כל ציר העברתי עם נשימות שקטות ועכשיו אני חייבת לנהום בציר ומשחררת ככה את הכל,
רונית מזכירה לי לנהום ולנשום למטה, להוציא אותו.

אני מרגישה שהוא כבר ממש שם,
למטה שהוא יוצא, קוראים למיילדת, שקוראים בל משהו..
היא בודקת ואומרת שיש פתיחה של 8 אני מתעקשת ואומרת שהוא יוצא,
היא ניגשת לבדוק אני מרגישה לחץ ומנסה לא ללחוץ חושבת על רפלקס הפליטה ושאני רוצה לנשום אותו החוצה,
כמו שלמדנו בקורס. גם המיילדת לא מוכנה בכלל..
אני צועקת הוא יוצא!!!
ולא יכולה לעצור את עצמי מרגישה לחץ והראש מבצבץ,
רונית מציעה לגעת אני נוגעת והמחשבות מעורפלות לא מאמינה שזהו, זה קורה עכשיו!!!
המיילדת אומרת לי חכי וקוראת לשביט שיעזור לה לשים כפפות,
בצד שני פותחים את השמן שהבאנו.. כאילו שהיה צריך אותו חחח

אני מתחילה לשאוג, לא לצרוח..
סוג של שאגה אדירה,
2 לחיצות..
אחת הראש יצא ולחיצה שניה,
אני מרגישה אותו מסתובב לי בתוך התעלה והוא נפלט החוצה לגמרי
השעה 7:28.

 

כולם בשוק כנל אני
איך הוא יצא ככה,
ישר הוא עובר אלי, אני כולי רועדת הוא בוכה,
שביט המדהים הזה שם לי ברקע את השיר של רוני דלומי "תן"
שהמילים שלו ליוו אותי בחודש האחרון וחיזקו אותי כל יום אנחנו :

 

"תן לי מחר בו אוכל שוב להחזיר על הזמן,

שהיה בי סגור

תן לי מחר בו אוכל לשנות את הכל,

תן לי לכתוב מחדש את סוף הסיפור"
 

כולנו מתרגשים. מחכים עד שהדם יפסיק לזרום בחבל הטבור,
אני מחבקת אותו ומנשקת שביט מאוד מתרגש,
כולם באווירה עדין של "לא קולטים" איך הכל קרה ככ מהר..
שביט חותך את חבל הטבור ואביתר נשאר עלי. יש לי קרע אחד שצריך לתפור.

 

ככה היינו, למשך שעה וחצי בערך,
הוא התחיל לינוק והיה מתוק ככ, אנחנו אוכלים את הלזניה והפשטדיה שהכנתי יום לפני, מציעים לצוות.

 

לאט לאט אנחנו מעכלים הכל.

ואז המיילדת באה ואומרת יש בשורות לא משהו,
שאין מקום ביולדות ואני אאלץ לשהות במחלקת נשים,
שזה קומה 7 והיולדות והתינוקיה בקומה 2.. ואין לי ביות מלא.
לקחתי את זה בסבבה מתוך ידיעה שתהיה לי עוד סיבה למה אני חייבת לעוף עוד היום בהקדם.

שביט הלך עם אביתר לתינוקיה לבדיקות, מוכן לקראת "מאבק" מול הצוות שם- לא מוכן לעזוב אותו...
אחרי חצי שעה המיילדת באה, אומרת לי ששביט נלחם כמו אריה מול הצוות אני מחייכת וגם היא.

 

אני עולה למחלקה של נשים, נתתי שתן עוד בהתאוששות שזה משמח את הצוות ומאפשר לי לרת מהמיטה בנשים,
אני מבקשת לאכול וללכת להתקלח כולם בשוק ממני שאני יורדת מהמיטה אחרי שעתיים ונראת סבבה.

 

התקלחתי ורציתי ישר לרוץ לשביט ואביתר, אבל יש סיבוב רופאים וזה חשוב לי לחכות כדי להשתחרר משם..
מגיעים הרופאים אחרי חצי שעה, מסבירים לי את הסיכונים אני מתעקשת ומקבלת אישור לשיחרור מוקדם.

 

יורדת לתינוקיה, לוקחת את שביט ואביתר ומתיישבים בחוסר ברירה בחדר הנקה,
כדי לחכות עם אישור שיחרור מהתינוקיה.
אביתר עבר בדיקה שצריך לקבל תשובות ובגלל זה מתעכבים.

נאמר לנו שהתשובות יגיעו עד 15 והשעה היתה 11:30 אז ממתינים.
בינתיים כל היולדות והאבות מסתכלים עלינו בפליאה איך אנחנו ככה וילדתי לפני 3 שעות.

 

גם לאה, האחראית המקסימה בתינוקיה באה לראות מי זאת האישה ש"אילפה" את בעלה שיהיה ככה אסרטיבי.
 

כל הזמן אנחנו מאוד נעימים ומשועשעים עם הצוות,
אני מניקה את אביתר אנחנו תשושים כבר ולא נעים ונוח לשבת בחדר הנקה אבל אין ברירה..
ב15 לא מגיעות התוצאות, המשמרת מתחלפת אנחנו כבר מתחילים להיות מיואשים,
אין חדרים ואנחנו מסתובבים לנו.

 

לקראת 17:30 הגיעו התוצאות, קוראים לרופאה, הכל תקין,
היא בודקת את אביתר לטענתה הוא אדום מידי וחוששת לריבוי כדוריות דם,
הוא עובר בדיקה בעקב, אני מבקשת להניק אותו תוך כדי.
אחכ הרופאה פתאום אומרת אני לא רואה שהוא עשה קקי או פיפי.
אז הוא טוענת שלא נוכל להשתחרר בלי צואה אחת.
אני כבר מתחילה לבכות אבל משלימה עם המצב,

מצאו לנו חדר קטן ומסכן עם עוד מישהו, עברנו לשם,
אכלנו ארוחת ערב ואמרתי לשביט בוא נבדוק,
אולי הוא עשה קקי-ו... הפתעה J היה קקי!!!!
משם לתינוקיה להשתחרר והביתה!

יצאנו מהביח בשעה 18:30, 11 שעות אחרי שילדתי.

 

בבית שגיא מקבל אותו בשמחה חיבוקים ונישוקים קורא לו תינוק תינוק..
רוצה גם ציצי ומתרגש כשאביתר יונק.

 

ואנחנו מתחילים את הכניסה לחיים החדשים שלנו,
כמשפחה מורחבת,
הורים לשנים,
שגיא אח בכור, אביתר אח קטן...

ומתרגשים מאוד!

 

 

רונית ויגודסקי
דולה ומלווה נשים בגישת B.O.T באזור חיפה

 052-4550674
 vigodzkey.ronit@gmail.com
לתמוך במרחב שסביבך, בכוחות שבתוכך


כל הנאמר באתר מבוסס על ניסיוני, אין לראות בו המלצה רפואית כלשהי ובכל מקרה מומלץ לפנות לגורם רפואי מוסמך.
אין להעתיק את התכנים ללא רשותי. 

bottom of page