כל השירים

עֲבוֹדָה עַצְמִית/ ענבל אשל כהנסקי

"..וְהִרְעִיד בִּי חַיִּים.."

ליבנה כץ

אָמַרְתִּי לְעַצְמִי דְּבָרִים

וְהָרַעַד בַּיָּדַיִם שָׁרִיר,

חָשַׁבְתִּי עַל עַצְמִי דְּבָרִים

וְהָרַעַד בַּיָּדַיִם שָׁרִיר,

עָשִׂיתִי בְּעַצְמִי פִּתּוּלִים-פִּתּוּלִים

וְהָרַעַד בַּיָּדַיִם לֹא נִרְגַּע,

וִתַּרְתִּי.

נָתַתִּי לוֹ

לְהִשְׁתּוֹלֵל, לִשְׂרֹט, לְנַפֵּץ חַרְסִינָה מְעֻטֶּרֶת פִּילִים שׁוֹעֲטִים,

נָתַתִּי לָרַעַד חַיִּים.

עדי עסיס

אֵין לְךָ בָּשָׂר

יֶלֶד, אַתָּה דָּם

קוֹלֵחַ בֵּין הָרַגְלַיִם

שֶׁל אִמָּא שֶׁלְּךָ

לָאַסְלָה

אַף אַחַת מִזְּרִיקוֹת

הַתְּמִיכָה שֶׁהִזְרַקְתִּי

לֹא תָּמְכָה,

מֵהַהֵרָיוֹן נִשְׁאֶרֶת לָךְ גַּבְשׁוּשִׁית

עַל הַיַּשְׁבָן

הַמֻּמְחֶה לְהַפָּלוֹת חוֹכֵךְ בְּדַעֲתוֹ

וּמִתְחַכֵּךְ בַּבֶּטֶן

שֶׁל מַזְכִּירָתוֹ

הוּא יִרְשֹׁם לָנוּ עוֹד בְּדִיקָה

הִיא – חֶשְׁבּוֹנִית

צירים/ תרצה אתר

בתוך הבית שקט,
עוד הכאב רחוק,
עודני מחכה לו
כמו למתנה,
בתוך גופי הַלַּהַט
מתנועע וּמָתוֹק,
אני כפולה ולא מֵחֹלִי,
רוֹדֶמֶת מִבְּלִי שֵׁנָה.

אחֵר מכל בכי, הבכי הזה,
בקצהו עומד הכאב – כְּשֶׁמֶשׁ נפתח ואדֹם
אמת! אמת! החלום הזה,
רוח עלי, רוח עלי, כאלו אני תהום.

בחוץ – קולות, כאילו כלום
צפור וְיָם, או שמא רוח
ואנשים הולכים, שורות צפופות, להעפיל אל הר,
בחוץ עוד לא יודעים
שפֹּה הכל מתוח,
שפה מחכים לַכְּאֵב
כמו לאדם יקר.

בתוך החדר שקט. הס. בחוץ הרוח,
דְּבַר מה יתחיל להיות. דבר מה יתחיל מיד
ובתוכי, בפְנים, עולה כאֵד מלוח
צלמו של אֱלֹהַי. קרוב, קרוב וָחָד.

ועוד הכל רחוק. וּבְתוֹךְ החדר שקט
ואין עמי דבר. רק על כרסי תִּשְׁלֹבֶת שתי ידי
ואין בי אלא ים של ריקנות חורקת
ואין בי אלא תהום. ורוח על פני.

יַלְדֵיכֶם אֵינָם יַלְדֵיכֶם
כִּי פְּרִי גַּעְגּוּעֵי הַחַיִּים אֶל עַצְמָם:
בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם אַךְ לֹא מִכֶּם,
חַיִּים עִמָּכֶם אַךְ אֵינָם שַׁיָּכִים לָכֶם.
תְּנוּ לְיַלְדֵיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם אַךְ לֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם,
כִּי לָהֶם הֲגִיגֵיהֶם.
גּוּפָם יִשְׁכֹּן בְּבָתֵּיכֶם, אַךְ לֹא נִשְׁמָתָם
כִּי נִשְׁמָתָם מִסְתּוֹפֶפֶת בְּבֵית הַמָּחָר -
שָׁם לֹא תּוּכְלוּ לָבוֹא אַף בַּחֲלוֹמוֹתֵיכֶם.
אֶפְשָׁר לָכֶם לַחְפֹּץ לִהְיוֹת כְּמוֹתָם אַךְ אַל לָכֶם לַעֲשׂוֹתָם כְּמוֹתְכֶם,
כִּי הַחַיִּים פְּנֵיהֶם קָדִימָה לֹא אָחוֹר, וְהֵם לֹא יִתְרַפְּקוּ עַל הָאֶתְמוֹל.

ג'ובראן חליל ג'ובראן

יוצאת ממצרים
לא ביד חזקה
ולא ובזרוע נטויה
ולא ובמורא גדול
ולא ובאותות
ולא ובמופתים
אלא בהיסוס, בצעדים קטנים, בהולת חושך
ברוך
ובדבקות
ובכוונה
ובדיוק
ובאהבה
נושאת סימנים קטנים כמו קמטי הזמן העובר, וחילופי עונות, גופי המשתנה, פניני געגועי.
יוצאת ממצרים. (חגית אקרמן)

כאשר דבר מה נופל מחלוני/ רילקה (בתרגום חופשי של אסתי אור ים)

עד כמה עז הוא כח המשיכה,

כזרימת האוקיאנוס.

אוחז גם בדבר הפעוט ביותר,

ומושכו לעבר ליבו של העולם.

כל דבר-

כל אבן, פרח, ילד-

נמצא במקומו.

רק אנו, ביהירותנו,

דוחפים אל מעבר מה שאנו שייכים לו,

בשמו של חופש ריק מכל.

לו נכנענו לחכמת האדמה,

יכולנו לגדל שורשים כמו עצים.

במקום זאת, אנו מסתבכים

בקשרים של מעשינו אנו,

נאבקים,בודדים ונבוכים.

אזי, כמו ילדים, אנו מתחילים מחדש,

ללמוד מהדברים.

כי הם שוכנים בליבו של אלוהים,

מעולם לא עזבוהו.

זה מה שדברים יכולים ללמדנו:

ליפול,

בסבלנות, לתת אמון בכובדנו.

אפילו הציפור צריכה לעשות זאת,

לפני שתוכל לעוף.

"התחושה של מה ששכחת מנחה אותך להיזכר"
יוג'ין ג'נדלין

שֶׁיִּהְיֶה לְךָ תָּמִיד צֶדֶף בַּכִּיסִים
וְחוֹל בַּנַּעֲלַיִם
שֶׁיִּשָּׁאֵר לְךָ מַרוּחַ שׁוֹקוֹלָד עַל הַפָּנִים
וְעוֹד בָּאֶצְבָּעוֹת שֶׁל הַיָּדַיִים

שֶׁיִּהְיוּ לְךָ תָּמִיד חֶרֶב וּמָגֵן
לְמִקְרֶה שֶׁתִּפְגֹּשׁ אוֹיֵב אַכְזָר
שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּלַּיְלָה עֵר ולֹא תּוּכַל לְהֵרָדֵם
כִּי תְּחַכֶּה כָּל כָּךְ לַבֹּקֶר שֶׁל מָחָר

שֶׁיִּכְאָבוּ לְךָ הַשְּׁרִירִים
מֵרֹב קְפִיצוֹת וְגִלְגּוּלִים
שֶׁבַּשֵּׂעָר שֶׁלְּךָ תָּמִיד יִהְיֶה קְצָת דֶּשֶׁא
שֶׁתַּחֲזֹר הַבַּיְתָה מְאֻחָר
עִם בֹּץ עַל הַבְּגָדִים
שֶׁתְּחַיֵּךְ גַּם כְּשֶׁיּוֹרֵד עָלֶיךָ גֶּשֶׁם

שֶׁתִּשְׁמַע הָמוֹן "כֵּן" וְכִמְעַט אַף פַּעַם "לֹא"
שֶׁבָּרַדְיוֹ יִתְנַגֵּן הַשִּׁיר שֶׁלְּךָ
שֶׁתִּמְצָא פִּתְאֹם קְצָת גְּלִידָה בַּתַּחְתִּית שֶׁל הַטִּילוֹן
וְסִפּוּר חָדָשׁ מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה

שֶׁתַּבְטִיחַ שֶׁנִּשְׁאַר לְךָ "דָּבָר אֶחָד קָטָן"
אַךְ תִשָּׁאֵר עוֹד שָׁעָתָּיִם לְשַׂחֵק
שֶׁתֹּאהַב אוֹתְךָ מִישֶׁהִי יוֹתֵר מֵהָעוֹלָם
שֶׁתּוּכַל לִשְׁמֹעַ לֵב אַחֵר דּוֹפֵק

תָּאֵר לְעַצְמְךָ שֶׁאַתָּה בְּמִנְהָרָה
מִסָּבִיב יֵשׁ חוֹשֶׁךְ מוּחְלָט
לְכָל כִּיוּוּן אֵלָיו אַתָּה הוֹלֵךְ
הַקִּירוֹת נִסְגָּרִים לְאַט לְאַט

אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים עַל הַיַּעַר בְּחוּץ
מְדַבְּרִים
מְדַבְּרִים
וּמְדַבְּרִים
הֵם מְלַמְּדִים אוֹתְךָ אֵיךְ לְהִתְמוֹדֵד עִם אֲרָיוֹת
אֵיךְ לְהִילָּחֵם בִּנְמֵרִים

וְלֵךְ תַּסְבִּיר לָהֶם שֶׁזֶּה לֹא מִשְׁנָה
כִּי זֶה לֹא מָה שֶׁקָּשָׁה בֶּאֱמֶת
לִפְנֵי שֶׁתִּתְמוֹדֵד עִם אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים
קוֹדֶם כָּל אַתָּה צָרִיךְ לָצֵאת
(שירים קטנים)