ההחלטה לקחת דולה לא הייתה מובנת מאליה עבורי.
למעשה, משלב מוקדם מאוד של ההיריון תהיתי אם זה הדבר הנכון עבורי כיולדת ועבורנו כזוג.

ההתלבטויות היו רבות.

האם בכלל נכון להכניס אישה זרה לסיטואציה כל כך אינטימית?
האם בעלי, שמופנם ולא משתף במיוחד בתחושותיו, ירגיש בנוח בסיטואציה שמצריכה גם הכרות אישית מוקדמת?
האם זה לא יתפוס את מקומו בחדר הלידה?
אם אני מוכנה לוותר על הנוכחות של אימי עבור אישה שבכל זאת, אינני מכירה?
 

בסופו של דבר ועדיין עם כל החששות, החלטתי לנסות ולבדוק על ידי פגישת הכרות, מה יש לי להפסיד....
על רונית קיבלתי המלצה חמה, ומבין שלוש הדולות שנפגשנו איתן הרגשנו את החיבור הטוב ביותר.
כבר מפגישת ההכרות היה בה משהו מיוחד.
הרגשנו שהיא התעניינה בנו באמת, ניסתה להכיר אותנו ולבדוק "מי אנחנו", נתנה תחושה טובה מאוד והייתה נעימה מאוד (מה שלא מובן מאליו ובעיניי חשוב במיוחד).

הפגישה הראשונה איתה שכנעה אותנו ללכת על זה, ומבחינתי זו הייתה החלטה מצוינת.
מהרגע שהחלטנו שהיא תהיה הדולה שלנו ועד הלידה רונית הייתה זמינה עבורי לכל שאלה שהייתה לי, ושלושת המפגשים עימה הרגיעו ונתנו לי ביטחון.
עוד לפני הלידה אמרתי לבעלי שעצם זה שאני מרגישה שאני באה ללידה רגועה יותר ועם פחות חוסר ודאות, בתחושה שיהיה מישהו בחדר שיתמוך ויכוון, כבר שווה הכל.
 

ביום הלידה התחושות שלי הוכיחו את עצמן.
רונית תמכה טלפונית במשך היום, וכאשר החלטנו בסופו של דבר לנסוע לבית החולים והבנו שנכנסים לחדר הלידה הגיעה מייד.
במשך 16 שעות בחדר הלידה התמיכה שלה הייתה מוחלטת, הן פיזית והן נפשית. הרגשתי לאורך כל הדרך שהיא לחלוטין מוכוונת עבורי, בסבלנות אינסופית ואכפתיות ענקית.
אין לי ספק שחווית הלידה שלי הייתה שונה בלעדיה, והתמיכה שהיא סיפקה לשנינו הייתה רגישה ומותאמת.
גם לאחר הלידה היא נשארה אתנו עוד מספר שעות למרות היום המתיש שעבר על כולנו, בהרבה סבלנות ואכפתיות.
גם עכשיו, חודש אחרי, אני עדיין מרגישה בנוח לפנות אליה במידה ואצטרך לכל שאלה, ויודעת שהאכפתיות שלה כנה ומכל הלב.
תודה ענקית :)