כשהייתי בחודש השישי להריוני,חברה שהיא אמא לשתי בנות אמרה לי שאני חייבת לקחת דולה ללידה.
אמרתי לה שחשבתי על זה אבל אני לא בטוחה שזה מתאים לי ובכלל אני לא יודעת איך בן הזוג שלי יקבל את זה.
שאלתי אותה למה היא חושבת שצריך דולה בלידה
היא דיברה על פחד ובדידות ולחץ ועל הרבה דברים קודרים שאף אחת לא רוצה לחשוב עליהם ובסופו של דבר הרגשתי שהיא ממש לוחצת עליי ורוב הדברים שלה עברו לידי ולא הרגשתי שהיא הצליחה לתת לי תשובה שתקרב אותי ללידה עם דולה.

הזמן עבר ותאריך הלידה התקרב וככל שעבר הזמן הבנתי שחשוב לי ללדת בלידה טבעית והתחזקה ההבנה שכדי שזה יקרה אני אצטרך עזרה אבל היה לי קושי ליצור קשר עם דולה.

חששתי שהן יגידו לי שנזכרתי מאוחר מידי או שהגישה שלהן תרתיע אותי ודי דחיתי את העניין אבל שיחה נוספת עם אותה חברה הסתיימה בזה שרונית ואני דיברנו בטלפון. השלב הבא בתהליך היה שרונית הגיעה אלינו הביתה לפגישת הכרות.

כבר מהרגע הראשון היה מאוד נעים עם רונית הדרך שבה היא הציגה את תפיסת העולם שלה ואיך היא רואה את התפקיד שלה כדולה היתה נעימה ורגועה ועשתה הרבה סדר בראש וחיזקה את התחושה שזה נכון לקחת דולה ושהדולה הזו תהיה רונית.

לפני הלידה עשינו שני מפגשים שבהם רונית ביקשה להכיר אותנו ולדעת מה יהיו הדברים הנכונים עבורי בחדר הלידה. כמו מה להגיד ובעיקר מה לא.

אהבתי שרונית אמרה ש"אני יודעת ללדת "ושהיא כאן לסייע לי". זה נטע בי בטחון וגם הפתיע לטובה כי באיזשהוא מקום חשבתי (ואולי חששתי)שהיא תגיע עם כללי עשה ואל תעשה ושאני ובן זוגי לא נצליח להתחבר אליהם.

במהלך המפגשים פירקנו כל מיני חששות שהיו לי מהשהות בבית החולים וחוסר הידיעה והשליטה שבתהליך הלידה ובעצם נשאר רק לחכות שהלידה תתחיל.

הלידה שלי התחילה בירידת מים ב2 בלילה בלי צירים ממשיים נסענו לבית חולים ורונית הגיעה בהמשך. בהתחלה דברים לא כל כך התקדמו ורונית הסבירה לבן זוגי איך לעסות לי את כף הרגל עודדה אותי להסתובב כמה שיותר וכל הזמן היתה איתנו בחיוך ובטבעיות.

כשהצירים התגברו והתקדמו היא הזכירה לי לחייך בכל ציר ולנשום ולשחרר את הכתפיים ולא לכווץ. היא קשרה לי כרית חימום סביב המותניים ועיסתה לי את הגב וצילמה והביאה מים, נשארה איתי כשבן זוגי יצא לשירותים ובעצם לא נחה לרגע.

הלידה היתה ארוכה. עצם הנוכחות של רונית חיזקה אותי ואת בן זוגי.

ידענו שיש עוד מישהי איתנו בחדר הלידה שמבינה ויודעת לתמוך היא נתנה מעצמה כל כך הרבה.
היא פשוט היתה איתנו שם בצורה טוטאלית.

לכל אחת מאיתנו יש איזשהי ציפייה מהלידה.
איך אנחנו מדמיינות ללדת אבל לטבע חוקים אחרים ולא תמיד הדברים הולכים לפי הציפייה והרצון שלנו.
הלידה שלי היתה כמעט מה שרציתי ויצאתי ממנה מחוזקת ומאושרת.
זכיתי בבן זוג מקסים שעזר לזה לקרות אבל אין ספק שזה לא היה קורה בלי רונית.
אני באמת לא מסוגלת לדמיין את הלידה בלעדיה.

מבחינתי זה היה כמו לטפס על הר ממש ממש גבוה ורונית היתה שם נותנת לי לטפס בעצמי אבל עוזרת תומכת ודואגת שאגיע לפסגה.