רונית אהובה, 

אני באמת לא יודעת איך אפשר לסכם בכמה מילים את כל מה שעברנו יחד בשנה האחרונה. זו היתה השנה המיוחדת ביותר בחוויתי בחיי, הכל היה בה: תקוות, אכזבות, שמחה, כעס, אושר, פחד, צחוק, אהבה.. וגם את היית שם איתי. ליווית אותי, תמכת, הייתי איתי, ראית אותי, באמת ראית אותי, כפי שאני, ללא מסכות, חומות הגנה או בגדים. 
אני כותבת לך ודמעות של התרגשות מציפות לי את העיניים. 
גם בחלומות הוורודים ביותר שלי לא דמיינתי לידה כזו נהדרת. 

במשך תשעה חודשים בנית יחד איתי זוג כנפיים, בתהליך ארוך, מורכב ומאתגר מאין כמוהו. ביום הלידה עזרת לי להרכיב את הכנפיים על גבי וכתפיי ונתת לי את הפוש האחרון, זה שעזר לי לפרוש אותן רחב כפי יכולתי ולהמריא. 
החכמה והידע העצומים שבך, הליווי הכל כך רגיש, ההתרגשות שלך מלידות, האהבה שלך, כל אלה הובילו אותי אלייך. 

תודה שהיית הדולה שלי 
תודה שהיית שם, שאת שם, 
תודה שאת. 

אוהבת אותך, שיר